יותר מעשור אחרי
יש לנו שתי בחירות עיקריות בחיים: לקבל את החיים כמו שהם"
או לקבל את האחריות לשנות אותם" - דניס וויטלי
הלכי רוח נוספים - יותר מעשור אחרי ...
כיום , יותר מעשר שנים אחרי , אני עדיין חושבת כי מערכת החינוך ממשיכה לחטוא ולהכשיל חלק מתלמידיה – בשיטותיה ובמבנה פעולתה , שאינם משתנים לאורך השנים , ממשיכה היא להכשיל את תלמידיה ואינה עושה די לשינוי שיתאים לכולם. מערכת החינוך הרגילה מותאמת לאותו חלק אשר מצליח לעמוד בדרישותיה וציפיותיה , אותו חלק שיש לו כישורים ויכולות לימודיות – דידקטיות הנדרשות לו על מנת להצליח כתלמיד במערכת החינוך. לאחרים שממשיכים להיות הזנבות והשוליים בביה"ס , מצליחה היא להמציא כותרות שונות של "חוסר מוטיבציה" , "חוסר השקעה" , "אי התאמה" וכיוצא בזה סיסמאות באמצעותן מסירה מעצמה המערכת אחריות לגבי התוצאות . אין לצערי למערכת החינוך ציפייה ליצירתיות מצד תלמידיה, ליכולות הקשורות בדמיון , אמנות , מנהיגות , יכולות טבעיות , כישורים מולדים וכד' . לאלה אין מקום במערכת. ואם יש לנו תלמידים שיכולים להיות כל כך מוצלחים בתחום זה או אחר בו הם מוכשרים , אוהבים או מתעניינים , או אז מגיע ביה"ס והורס אותם באחת , ביה"ס אינו משאיר להם פתח .
היום יותר מתמיד , אני מאמינה ויודעת כי להצלחה פנים רבות . רבים בעולם מצליחים בתחומים שונים גם מבלי שיש להם הכשרה פורמאלית או תעודות. כמוהם , גם תלמידי בית – הספר כיום זקוקים לתמיכה , הכוונה והתאמה של הדרך - איך לעשות זאת אחרת.
תארו לעצמכם מה היה קורה אם לכל אחד מהתלמידים הייתה ניתנת ההזדמנות להצליח בתחום שהוא אוהב , בתחום שבו הוא משתוקק לגעת , בתחום שיש לו בו כשרון טבעי , בתחום בו הוא יכול היה להצליח יותר מכל דבר ומכל אחד אחר ?! מה היה קורה אז?! מה היה אם היו מחליטים לשנות את התפיסה המקובעת של החינוך הקונבנציונאלי ומאפשרים למידה מסוג אחר – אולי למידה מתוך עבודה או למידה מתוך עשייה?! אולי למידה באמצעים אורקוליים?! אולי למידה דרך שימוש בכל החושים ?! למידה שתבוא כבדרך אגב , בבחינת "שלא לשמה , בא לשמה".
ההנחה המקובלת עליי גם כיום היא שבבית הספר , יש משהו שמקשה על חלק מהתלמידים להצליח מבחינה חינוכית . הרי היכולת ללמוד קיימת אצל כל אחד מאיתנו , אלא שהדרך שונה והמפתח המתאים לכל אחד שונה הוא – כמה פשוט היה להתאים לכל תלמיד את המפתח המתאים לו (ולא בדרך של סיסמאות) ברוח הדברים עליהם דיברתי לעיל, ולראות יותר ויותר תלמידים , ילדים , נערים ובכלל אנשים אשר מצליחים להגשים את עצמם , להיות מאושרים ביכולתם , בעשייה שלהם ובתרומתם לחברה ?! הרי כל חטאם של אלה שאינם מצליחים במערכת החינוך , בבתי הספר , היה והנו זה הקשור בקשיים לימודיים אובייקטיביים , או בקשיים שמקורם אחר ושהמערכת לא ידעה ולא יודעת להתמודד איתם - והם הם שגרמו להם לאותן חוויות קשות של כישלונות חוזרים שהשאירו אותם שם , מאחור, ובמובנים רבים.
טענתי היא שבית הספר במתכונתו הנוכחית איננו מסוגל לייצר ולספק מגוון רחב של אפשרויות שיתאימו לצורכי התלמידים הבאים בשעריו . ביה"ס ממשיך ללמד במתכונת קבועה ובשיטות פעולה בהן נוהג מזה שנים – מצב שבהכרח משאיר שובל של תלמידים חסרי אונים , לא מצליחים , מתוסכלים ... ובעיקר כאלה אשר הופכים עם השנים להיות השוליים בחברה, שכנראה מאמינה שיש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות , שיש כאלה שנועדו להצליח ואחרים שנגזר עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים.
אני עדיין טוענת כי הגיע הזמן לכך שיבוצע שינוי באורח קיצוני רדיקלי – שינוי שיכול להתממש מתוך ראיה חזונית ואמונה לפיה ניתן ואפשר לעשות את הדברים אחרת – היום אני אומרת כי ניתן לעשות זאת מתוך ראיית סיכוייהם של כל התלמידים הלומדים במערכת להצליח, כולל ובעיקר התלמידים להם יש קשיים לימודיים אובייקטיביים.
אין לי אם כן ספק כי כל ילד רוצה להצליח , יכול להצליח ומצפה שמישהו ידאג לתנאים שיביאו להצלחתו – זאת אני מקווה , מייחלת ומאמינה שניתן לעשות למענו באמצעות "אי של אפשר" - מרכז הגשמה והעצמה לילדים ולבני נוער - לאמנות , כישרונות, יצירה , טכנולוגיה והמצאות –מרכז שיהיה מסוגל להכיל את כל התלמידים המגיעים אליו ולספק להם תנאים להצלחה – לב שהגבולות בו יהיו ברורים ביותר ובמרחב הענק שבין הגבולות תשרור אווירה ואקלים בהם כל אחד מהתלמידים ילמד מקצוע או תחום אותו אוהב בדרך שמתאימה לו , ליכולותיו ולמאפייניו המיוחדים , תוך שחוויות ההצלחה הן אלה שילוו כל אחד מהם ויביאו אותו להיות אדם מצליח , תורם לחברה ונתרם ממנה.
בלב
העניין עומדת התפיסה שכל אדם רוצה , מסוגל , יכול , ושואף להצליח – כל אחד יכול ! כל אחד רוצה! עלינו רק מוטל לדעת זאת , להבין זאת ובעיקר להשתמש בדרך הנכונה והמתאימה ביותר לכל אחד כדי שיוכל לממש את עצמו ולהצליח.
מרכז מסוג זה ניתן יהיה להקים רק באמצעות צעד פילנתרופי של אדם דגול שמסוגל לראות הדברים עין בעין ,
להאמין בהם ולעשות. ויש מה לעשות!
...